פסק-דין בתיק ת"א 818/98

1.         בפנינו תביעה לפיצויים על נזקי גוף שהוגשה לבית המשפט ביום 2.7.98 בגין פגיעת גב בה נחבל התובע, לטענתו, בתאונה מיום 15.3.94.

2.         הפרטים בקשר לתאונה, מועדה, טיבה, וכיצד ארעה אינם ברורים.

            בכתב התביעה המקורי נגד הנתבעת מס' 1 הכשרת הישוב (להלן - הכשרת הישוב) טען התובע כי נפגע בתאונת דרכים מיום 15.3.94 כאשר עסק בריקון בור ביוב במושב עין אילה בעזרת טרקטור שהפעיל משאבה, וכאשר הוא התאמץ בכל כוחו להחזיק את הצינור שבאמצעותו נשאבו הנוזלים, הוא כשל, "נפל על האדמה וחש בכאבים עזים בגבו." (ס' 6 לכתב התביעה). ניתן להבין שבטענה זו התבסס התובע על החזקה החלוטה המרבה שבהגדרת תאונת דרכים שענינה ניצול הכוח המיכני של הרכב (הטרקטור).

            בכתב התביעה המתוקן אליו צורפה כנתבעת מס' 2 מעבידתו כבישי כרמל טען התובע כי לחילופין מדובר בתאונת עבודה שאיננה תאונת דרכים שארעה בתאריך האמור, והוסיף לתביעתו עוד שתי תאונות: האחת מיום 6.7.94 כאשר לטענתו "נפגע בגבו עקב הרמת טוריה" והשניה מיום 6.3.95, כש"נפצע כתוצאה מכך שצינור, אשר היה מורכב על הטרקטור, פגע לו ברגל ובגב" (ס' 10 לכתב התביעה המתוקן).

3.         כתב התביעה המקורי לא נתמך על ידי תעודה רפואית. לכתב התביעה המתוקן צורפה  חוות דעת שחל האורולווג ד"ר סמואל דב מיום 26.10.97 הקובעת נכויות של 30 אחוזים  לפי ס' 24(5) למבחנים וכן נכות של 10 אחוזים לפי ס' 23(2)(א)II למבחנים ולפיה מדובר בתובע "שנפגע בגבו בזמן עבודתו, ב - 15.3.95 (צ"ל 15.3.94) עקב הרמת משא כבד", פגיעה שהביאה לבקע דיסק גדול במרווח החוליות !S - 5L.

6.         הדיון בפני החל ביום 10.4.05. מפי כל הצדדים הוגדרו מועד התאונה (15.3.94) ואופן ארועה. בכך, ועל פי ההמשך, נזנחו שתי התאונות האחרות.

            ביום 31.5.05 הגיש התובע לתיק בית המשפט "הודעה דחופה" בה התיחס רק לתאונה הראשונה, והפעם צירף גם שתי חוות דעת. האחת של האורתופד ד"ר צינמן מיום 27.1.98 בה נקבעה נכות של 30 אחוזים (ואחרי הפעלת תקנה 15 - 50 אחוזים), לאחר שהתובע "נפגע בתאונת עבודה ב - 15.3.94, כאשר לאחר פעילות מאומצת הופיעו כאבי גב חזקים." השניה מאת ד"ר בשארה, כירורג, ללא תאריך, הקובעת נכות של 30 אחוזים, תוך חזרה על תאור התאונה, מילה במילה, כמתואר בחוות דעתו של ד"ר צינמן.

            בס' 7 של הודעתו דלעיל כתב התובע כי במוסד  לביטוח לאומי "נקבעו לו 10% נכות צמיתה. המל"ל הפחית 10% בגין 'מצב קודם'. בפועל, לפני התאונה התובע לא עבר שום ניתוח או אשפוז על בעיות גב, למעט תלונות בודדות על כאבי גב." כך נכתב. מסמכי המל"ל מתארים כי "בזמן עבודה 15.3.94, בצהרים הרמתי צינור והרגשתי משהו לא בסדר הגעתי למיון ... חיפה ...".  מסמך אחר מתאר: "הרים משקל וחש בגבו", וכן "חש בגבו לאחר הרמת משא כבד" וכן "לאחר הרמת משא כבד כאבים" ומפי התובע נרשם "כאשר הרים צנור משאבת זבל נתפס הגב" וכן "כאבי גב לאחר הרמת משא כבד". במסמך נוסף תואר המקרה כך: בזמן עבודה, 15.3.94, בצהרים הרמתי צינור והרגשתי משהו לא בסדר והגעתי למיון בלין חיפה הרגשתי ... בגב."

            אין בידי התובע אסמכתא רפואית מיום התאונה. המסמך הראשוני ביותר שהוגש הוא הפניית הנתבעת מעבידתו מיום 20.3.94 בה נכתב כי מדובר בעובד "שנפגע בתאריך 4.3.94 בשעה 11.00 כאשר עבד כמפעיל טרקטור. תאור התאונה בזמן הרמת צינור הרגיש כאבים בגב." 

7.         בישיבה מיום 2.6.05 הסביר התובע כיצד נפגע: הדבר היה כשעסק בריקון הבורות במשקו של יואב גז בעין איילה. הוא הרים את הצינור שהיה מלא מים ו"כשניסיתי שוב להרים אותו בפעם השניה, אז הגב שלי נתפס חזק" (עמ' 6).  התובע לא הביא עד ראיה לתאונה, ולדבריו, "משה עבדה, המנהל של כבישי כרמל. הוא לקח אותי ללין. כמו כן לקחנו טופס 205 מהמועצה והלכנו ללין."  טופס (בל/250?) המתיחס לתאריך התאונה הנטענת לא הוגש.

            מר עבדה, יליד 1932, חולה מאוד, ולא יכול היה להעיד. הוא ביקש לשחררו מהופעה לשם מתן עדות וכתב: "ראשית איני זוכר דבר בנושא הנ"ל כמו כן אני חולה מאוד ואין באפשרותי להגיע." (מכתבו מיום 16.11.05).

            מר אליהו גז שבביתו ארעה התאונה, לטענת התובע, העיד כי ברגע התאונה ממש, הוא לא היה במקום. אולם, במהלך היום הוא היה שם "שמעתי את הסיפור הזה רק לאחר מכן, התובע שאב את הביוב כפי שהוא עושה הרבה שנים. רק אח"כ שמעתי שנתפס לו הגב. ...". ובתשובה לשאלת עו"ד קורין הסביר: "הייתי כשהתובע יצא מהמקום הוא נהג בטרקטור מן המקום."

8.         לא השתכנעתי, לאור כל האמור, כי ארע ארוע תאונתי כלשהו במהלך עבודתו של התובע בריקון בורות ביוב באמצעות טרקטור משאבה וצינורות ביום 15.3.94 במושב עין איילה. על מנת לקבוע כי ארעה תאונה באותו היום, עלי לרחוש לתובע מידה כזו של אמון, שתאפשר לי לסבור, לפחות, כי סביר יותר שכך ארע. איני מאמין לו, ועלי לקבוע כי גרסתו, כאילו נפגע בגבו במועד האמור במהלך העבודה, לא הוכחה.

            סביר יותר בעיני כי התובע, שעבד שנים לא מעטות כפעל בריקון בורות ביוב, לקה בגבו במשך הזמן בבלט או בפריצת דיסק בחוליות הגב. איני יכול לקשור זאת לעבודתו האמורה דווקא. אפשר שהדבר נגרם מסיבות אחרות, וההיתלות בארוע שארע, כביכול, ביום 15.3.94, היא מלאכותית.

9.         מכל מקום, לא השתכנעתי מן העדויות שהובאו בפני כי שיטת העבודה הנהוגה אצל הנתבעת היתה בלתי תקינה או כי היתה בה סטיה כלשהי מרמת זהירות נדרשת. מעביד חב חובת זהירות כלפי עובדו להנהיג שיטת עבודה שאין עמה סיכונים נופרזים שלא לצורך, בהשוואה לנדרש ולסביר לעשותו, אם מבחינת תנאי העבודה, או באשר להקצאת כוח אדם מספיק, או קיומן של מכונות ואביזרים מתאימים, וכו'. לא השתכנעתי כי היה נדרש להעסיק שני עובדים או יותר בהפעלת הטרקטור. איני סבור כי משקל הצינור היה כה רב כפי שנטען, וכך גם באשר לעומק הבור הסופג; נכון, היה צריך להתאמץ בעבודה זו, אך המאמץ לא עלה על הסביר כפי שנדרש מעובד כפיים, פועל, כדוגמת התובע. לא הובאו בפני ראיות להראות כי התובע הזהיר את מעבידו כי יש לו בעיות גב. אפשר, שאם היה המעביד מוזהר, היתה קמה כלפיו חובת זהירות מוגברת, לנקוט מאמצים חריגים למנוע מהתובע גם את המאמץ הנוכחי בהרמת הצינור. כזאת לא הוכח.

10.        אני מחליט לדחות את התביעה.

            התובע ישלם לכל אחת מהנתבעות, שכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ש"ח, וכן את הוצאות המשפט בתביעה ובהודעה.

                                                                                                            ש. ברלינר, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: